אנחנו חיים בעידן האינסטנט - אנחנו קונים בגדים ונעליים זולים, שאינם מחזיקים מעמד יותר מעונה (מקסימום שנה) אחת, מסתפקים בחומרי גלם מאיכות ירודה יותר, כך, שלכאורה, מכונת תפירה ביתית מיותרת לנו באווירה הצרכנית הזריזה-להיפטר-למסור-להעביר הלאה הזו. אם כן, מדוע, בכל זאת, אנשים רבים כ"כ רוכשים מכונות תפירה ביתית? מדוע חברות מקצועיות, כמו אווה תפירה, למשל, מוצפות בלקוחות רוכשים, אם, לכאורה, אין לנו צורך ביותר מביגוד זול? כנראה שאלה שרוכשים מכונות תפירה ביתיות יודעים משהו שלא נראה לנו במבט ראשון על פני השטח. מהו?
אלה שרוכשים מכונת תפירה ביתית, כמו מכונת תפירה ברנינה, מתחלקים למספר סוגים עיקריים. הסוג הראשון הם חובבי ה-DIY - הם אלה שיורידו גזרות מהרשת, יתכננו, יתאימו, ירחיבו גזרות, יצרו גזרות, והכל, על מנת לזכות בפריט לבוש או פריט טקסטיל שנעשה במו ידיהם, על פי טעמם ומבד ובדוגמה שהם מעדיפים. הסוג השני, הוא אלה בעלי הצרכים המיוחדים, אנשים שמידותיהם חורגות מטווחי הביגוד המוצעים בשוק, או שפריטי לבוש עבורם יקרים באופן שהופך את הקניה לבלתי משתלמת - אנשים גבוהים מהרגיל או נמוכי קומה, שמנים או רזים באופן יוצא מגדר הרגיל, או בעלי מגבלות ספציפיות שהקולקציות הנמכרות אינן מסוות אותן בהצלחה (כמו צלקות, עקמת וכן הלאה). הסוג השלישי, הוא הסוג שיקנה את הבגדים המוכנים, אבל יחזיק מכונת תפירה על מנת לבצע את התיקונים הקטנים הנדרשים בבגדים שנרכשו, כמו קיצור מכנסיים, תפירת מכפלת בחצאית או בשמלה וכד'.
לא בדיוק. בנוסף לשלושה הסוגים הקודמים שהזכרנו, קיים הסוג הרביעי. לסוג זה שייכים האנשים ש"חיים" מסביב לתפירה, הם ירכשו את מכונות התפירה המשוכללות ביותר, ותמיד יהיו לבושים במעשה ידיהם להתפאר. מכונת תפירה ביתית עבורם היא החמצן לנשימה, וגם אם הם אינם עוסקים בעיצוב אופנה או תפירה כמקצוע, המחשבות שלהם מסתובבות מסביב לגזרות חדשות, אקססוריז חדשים שישלבו ביצירה הבאה שלהם, אתרי גזרות שונים, וכמובן, טיפים וטריקים מועילים לתפירה. הם מכירים את כל סוגי הבדים ותכונותיהם, ויודעים איזה בד כבר ישמש אותם בפרויקט הבא שלהם.
