לרבים מאיתנו יש זכרונות ילדות בהם אנו יושבים לצד סבתא שלנו שסורגת וסורגת. היא סרגה לנו סוודרים, מפות, וילונות ומה לא?! ואכן, שנים רבות נחשב העיסוק בסריגה כדבר מיושן. עם זאת, כעת נראה שסריגה חוזרת לאופנה, ומדובר לא רק בסריגת קרושה, אלא בסגנונות סריגה שונים שהולכים ונהיים טרנדיים יותר ויותר. אפילו ניתן למצוא היום אנשים שמקשטים עצים או ספסלים בסריגה צבעונית. ביקשנו מאווה גזית, בעלת החנות אווה מרכז התפירה והמכונות המקצועי בישראל, לספר יותר על מהי סריגה בכלל ומהי סריגת קרושה בפרט.
סריגה מוגדרת כשזירת חוטים זה בזה במגוון טכניקות. ניתן להשתמש בחוטי צמר לסריגה או בחוטים מחומרים שונים. הסריגה נעשית בעזרת מסרגה אחת או בעזרת שתי מסרגות וכן, ניתן לסרוג ביד או בעזרת מכונה. מה שמשותף לכל הטכניקות הללו הן הלולאות הנוצרות בתהליך הסריגה, המוכרות גם בשם "עיניים". הלולאות מתחברות זו לזו עד ליצירה הסופית, בין אם היא פריט לבוש כלשהו כגון צעיף, צעצוע כגון בובה או פריט לבית כגון שטיח או וילון.
קרושה הינה טכניקת סריגה אחת מתוך מגוון גדול מאוד של טכניקות סריגה. סריגה זו מתבצעת על ידי מסרגה אחת. למסרגה מראה ייחודי – היא צרה ובקצה שלה ניתן לראות עיקול קטן. בעזרת עיקול זה תופסים ומושכים את חוט הצמר. כדי להתחיל בתהליך הסריגה יוצרים לולאה ולאחר מכן מעבירים בעזרת המסרגה חוט דרך לולאה זו . אז יוצרים מהחוט את הלולאה הבאה וכך עושים שוב ושוב.
סריגה במסרגה אחת, כגון סגנון הסריגה קרושה שהוזכר לעיל, יוצרת לולאות מרווחות. זאת לעומת סריגה בשתי מסרגות היוצרת לולאות צפופות יותר. בסגנון סריגה זה ניתן ליצור מפות, וילונות, כובעים או כיפות סרוגות. ניתן ליצור פריט בו חוזרים על אותה דוגמה שוב ושוב, לשלב חוטים בצבעים שונים כדי ליצור דוגמאות צבעוניות או לסרוג בסגנון חופשי יותר מבלי לחזור על אותה דוגמה, סגנון המאפשר חופש יצירתי ואומנותי רב יותר.
